"והיה ערכך"

"והיה ערכך"

בתחילת פרק כ"ז התורה מדברת על אדם שנודר לה' ערך אדם, כאשר הערך הקצוב של אדם משתנה בהתאם לגילו ולמינו, אם זכר או נקבה.

סדר הגיל וסדר השווי

לכאורה סדר הנערכים לא הולך לפי סדר מושכל. בתחילה מדובר על אדם מגיל עשרים ועד גיל שישים, אחר כך מדובר על נער מגיל חמש ועד גיל עשרים, אחר כך מדובר על תינוק מגיל חודש ועד גיל חמש ולבסוף מדובר על זקן מגיל שישים ומעלה.

שלשת הנערכים הראשונים הולכים בסדר כפול, הן מבחינת הגיל והן מבחינת השווי, כאשר הסדר הוא סדר יורד - חמישים, עשרים, חמשה. אבל הערך של היהודי

הזקן אינו מסודר לא לפי סדר הגיל ולא לפי סדר השווי הממוני של ערכו.

נלע"ד בעזה"י שתשובה לשאלה זו טמונה בהגדרה שאמרנו בסדר שלשת הערכים הראשונים. התורה רצתה שהנערכים יהיו מסודרים הן בסדר הגיל והן בסדר השווי, ואילו היתה כותבת את ערך היהודי הזקן לפי גילו היה סדר השווי מתקלקל, ואילו היתה כותבת אותו לפי סדר השווי היה סדר הגיל מתקלקל.

ערך זקן לא לפי תועלת פיזית

אולי תתכן תשובה נוספת. בכך שהתורה כתבה את ערכו של היהודי מבן שישים שנה ומעלה, מחוץ לסדר הנערכים האחרים, לימדתנו בכך, שערכו לא נקבע כמו ערכם של שלושת הנערכים האחרים, שהם נקבעים לפי התועלת שבכל גיל וגיל, אלא ערכו נקבע לפי ענינים אחרים.

ומנין למדתי חלוקה זו? מדברי רש"י המביא את הגמרא בערכין (יט) וזו לשונו "ואם מבן ששים שנה וגו' - כשמגיע לידי הזקנה האשה קרובה להחשב לאיש... דאמרו אינשי סבא בביתא פחא בביתא [כשזקן בבית - שבר בבית, שאינו אלא למשא (רש"י שם)], סבתא בביתא סימא בביתא וסימנא טבא בביתא [רש"י שם - כשזקנה בבית - מטמון בבית, שיכולה לטרוח ולעשות מלאכה בזקנותה]".

למדנו מדברי רש"י אלו לגבי מלאכת יהודיה בזקנותה, שהערך נקבע לפי התועלת [אמנם רש"י הוסיף "סימנא טבא" אבל בגמרא ביטוי זה לא קיים, וצ"ע]. וגם למדנו שהערך של היהודי בזקנותו בשונה משאר הנערכים נקבע לפי דברים אחרים ולא לפי התועלת, כיון שאם הוא נקבע לפי התועלת הרי מדברי הגמרא עולה שזקן הוא לטורח ולא לתועלת ואם כן, מדוע ערכו גדול יותר מאשר זקנה. צריך לעיין על פי מה נקבע בכל זאת ערכו של יהודי זקן.